הנחיית רשם שירותי נתוני אשראי- הגבלת תקופת מסירת נתוני אשראי בדבר פשיטת רגל

1. מטרה

1.1. מטרת הנחייה זו להבהיר את אופן יישומו של סעיף 22 לחוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב – 2002( להלן – החוק( על נתונים בדבר פשיטת רגל, בין השאר לאור שאלות שעלו מצד בעלי הרישיונות לשירות נתוני אשראי.

2. רקע

2.1 סעיף 22 לחוק קובע לגבי נתונים בדבר פשיטת רגל כי "בעל רישיון שירות נתוני אשראי לא ימסור דו"ח אשראי הכולל ... )2 )נתוני אשראי לפי סעיף 16(א()1 - )הקודמים למועד מסירת הדו"ח ביותר משבע שנים;". 2.2. סעיפים 3 ו– 4 לתקנות שירות נתוני אשראי, התשס"ד– 2004 (להלן– התקנות) מפרטים את הנתונים בדבר פשיטת רגל שיעמיד כונס הנכסים הרשמי לבעל הרישיון: "העברת נתונים על פשיטת רגל 3(א). הכונס הרשמי יעמיד לרשות בעל רישיון נתונים אודות חייב לאחר שניתן נגד החייב צו כינוס, ובלבד שהצו ניתן אחרי 1 בפברואר 2002, ולא בוטל במועד העברת הנתונים לבעל הרישיון.

(ב) נתונים כאמור בתקנת משנה (א) יכללו פרטים אלה: (1) שם החייב; (2) מספר הזהות של החייב; (3) עובדת מתן צו הכינוס; (4) תאריך מתן צו הכינוס; (5) שם בית המשפט שנתן את הצו ומספר ההליך בו.

עדכון הנתונים 4(א). הכונס הרשמי יעדכן את הנתונים שמסר לבעל הרישיון בדבר פעולות בעניינו של החייב שנעשו לאחר מתן צו הכינוס, כמפורט להלן: (1) הכרזת החייב כפושט רגל, ותאריך ההכרזה; (2) ביטול הליך פשיטת הרגל, ותאריך הביטול; (3) מספר ההליך בבית המשפט שנתן את הצו.

(ב) הכונס הרשמי יעמיד את הנתונים לרשות בעל הרישיון מדי שבעה ימי עסקים לכל היותר; הנתונים יהיו נכונים ליום העסקים השני, לכל המאוחר, שלפני יום העמדתם לרשות בעל רישיון שירות נתוני אשראי. (ג) הכונס הרשמי יציין לגבי הנתונים את המועד שלגביו הם נכונים".

2.3. הספק הוא מהו המועד ממנו יש להתחיל למנות את שבע השנים הנזכרות בסעיף 22 לחוק, שלאחריהן אין לכלול את הנתונים על פשיטת הרגל בדו"ח האשראי (להלן– שנות ההתיישנות). לכאורה קיימות 3 אפשרויות פרשניות לספירת התקופה המקסימאלית: 2.3.1. החל ממועד מתן צו הכינוס בלבד;

2.3.2. החל ממועד צו הכינוס, ובנוסף ובנפרד החל ממועד הכרזת החייב כפושט רגל, והחל ממועד ביטול פשיטת הרגל;

2.3.3. החל ממועד ביטול הליך פשיטת הרגל בלבד. 2.4. סעיף 22(2) לחוק מפנה לנתוני אשראי כמשמעותם בסעיף 16(א)(1) לחוק; סעיף 16(א) רישא לחוק מתיר לבעל הרישיון לאסוף על לקוח נתוני אשראי "כפי שקבע השר" ואילו פסקה (1) באותו סעיף מציינת "נתונים בדבר פשיטת רגל".

2.5. היות שבסעיפים 3 ו- 4 לתקנות קבע השר כי "נתונים בדבר פשיטת רגל" כוללים 3 סוגי נתונים (צו הכינוס, הכרזת החייב כפושט רגל וביטול הליך פשיטת הרגל)– הרי שעמדת הרשם היא שגם תחולתו של סעיף 22(2) היא על כל הנתונים הכרוכים בהליך פשיטת הרגל כמקשה אחת, באופן שהתיישנותם תתחיל רק עם סיומו של ההליך. עמדה זו גם עולה בקנה אחד עם התפיסה לפיה פשיטת הרגל הינה סטאטוס נמשך, בניגוד לסוגים אחרים של נתוני אשראי המגלמים אירועים נקודתיים.

2.6. הימנעות מהכללת נתוני פשיטת רגל בדו"ח אשראי כבר בחלוף 7 שנים ממועד צו הכינוס– אינה עולה בקנה אחד עם קביעת תוכנם של הנתונים בדבר פשיטת הרגל המפורטים בתקנות בהתאם לסעיף 16 לחוק; ובנוסף היתה מביאה למצב בו דו"ח האשראי על לקוח לא היה כולל אינדיקציה כלשהי להליכי פשיטת הרגל, למרות שההליך עדיין נמשך והחייב עדיין מוכרז פושט רגל וחלות עליו כל המגבלות מכוח פקודת פשיטת הרגל ]נוסח חדש[, תש"ם– 1980 (להלן– הפקודה); סיטואציה זו סותרת לחלוטין את תכלית החוק והפקודה.

2.7. גם ספירה נפרדת של 7 שנות ההתיישנות, החל מכל אחד מן השלבים בהליך פשיטת הרגל (צו הכינוס, ההכרזה, הביטול) לפי החלופה הנזכרת בסעיף 2.3.2. לעיל, עלולה הייתה להביא למצב בו במהלך התקופה יהיו בדו"ח האשראי "חורים" בהם לא תהיה בדו"ח שום אינדיקציה לקיומם של הליכי פשיטת הרגל, גם בהיותם עדיין תלויים 1 ועומדים. גם חלופה זו אינה עולה אפוא בקנה אחד עם לשון החוק והתקנות וסותרת את תכליתם.

3. הנחיה

3.1. לאור כל האמור לעיל, עמדתו של רשם שירותי נתוני אשראי ושירותי מידע על עוסקים הינה כי לפי נוסח החוק, הפקודה והתקנות ותכליתן החקיקתית, החלופה השלישית הנזכרת בסעיף 2.3.3 לעיל היא המקיימת את הפרשנות הנכונה של סעיף 22(2) לחוק, באופן בו יש להפסיק לכלול את נתוני פשיטת הרגל בדו"ח האשראי רק בחלוף שבע שנים מתאריך ביטול הליך פשיטת הרגל (שהוא תוצאה של אחד מההליכים המסיימים באופן סופי את פשיטת הרגל: צו ההפטר, ביטול ההכרזה על פשיטת הרגל או ביטול צו הכינוס). 3.2. הנחיה זו תיכנס לתוקף במועד פרסומה.